<h1>תשובות ופסקים לחכמי אשכנז וצרפת סימן קנ"ג</h1>
<h2>דף פט.</h2>
פירו' תוספת כתובת', שכות' לה במקום מנה מאתים אלף זוז, או לפי הקצבה שמוסיף לה הבעל, וכך היה כות' לה ויהבינ' ליכי מהר בתולייכי אלף זוז, ולא היה כות' כסף זוזי מאתן, אבל מה שאנו כותבין בכתובתינו, ודא נדונייא דהנעלת וכו' והוסיף לה מדיליה, הוא עיקר כתוב', ואפי' רב מודה דגובה בגט בתנאי ב"ד בלא כתובה, כי הנדוניא תקנת חכמים היא, כדתני' [כתובות ס"ז ע"א] המשיא את בתו לא יפחות מחמישי' זוז, והיא כתובת בנין דיכרין שתיקנו חכמי', כדי שיקפוץ אדם ויתן לבתו כבנו כדמפ' בפ' נערה [שם נ"ב ע"ב]. וכשם שתיקנו נדוניא שתכניס' לבעלה, תיקנו גם לבעלה לפסוק כנגד השום, כדתנ' בפ' מציאת האשה [שם ס"ו ע"א], וכנגד השום הוא פוסק, והן קרויין נכסים הנכנסי' והיוצאין עמה שהן בחזקתה יותר ממנה מאתים, ועל זה שנינו בפ' המקבל [ב"מ ק"ד ע"ב], מקום שנהגו לעשות כתובה מלוה גובה מלוה, והן נקראין נכסי צאן ברזל, דהן עיקר תנאי כתובה כמו פירות ומזונות, כדתנ' בהאשה רבה [יבמות פ"ט ע"א] ואין לה לא פירות ולא מזונות ולא בלאות, פי' שהכניסה לו, ומפ' בגמ' מאי טעמא תנאי כתובה ככתובה דמי. ותלמוד כייל להו בכל דוכתא בכלל מנה מאתים, כגון בפ' אלמנה ניזונת [כתובות ק' ע"ב], גבי ממאנת וחברותיה, דאין להם לא כתובה ולא פירות ולא בלאות, ואמ' בגמ', אמ' שמואל לא שנו אלא מנה מאתים, אבל תוספת יש להן, על כרחינו מנה מאתים דקא', אף תנאי מנה מאתים קא', כגון פירות ומזונות ובלאות, ובפ' החובל [ב"ק פ"ט ע"א], אם (אית') [לית'] לתקנת אושא תיזבי' לכתובתה בטובת הנאה, ומתר' אם אמרו בנכסי מלוג יאמרו בניכסי צאן ברזל, פי' כגון נדוניית כתובתה. ועוד לפי מנהגינו שתיקנו על החתן לקבל עליו הנדונייא במאה ליטרין, קיצבה אחת לכולן אם דל אם עשיר, דמי לההי' דאמ' בפ"ק דכתובו' [י"ב ע"ב], אמ' רב יהודה אמ' שמואל לא ב"ד של כהנים בלבד אמרו אלא אפי' משפחות מיוחסות שבישראל שאם רצו לעשות כדרך שהכהנין עושים, עושין. ועל כרחי' לגבי דהכי, שאם נהגו כדרך שיש לארבע מאות זוז שלהם דין מאתים, של שאר נשים שהוא תנאי ב"ד, שאפי' לא [כתב] לה גובה הכל, דאי כתב לה פשיט', וה"ה עכשיו הקצבה שנהגו לכתו' בכתובה חשובה כמנה מאתים ואפי' לא כתב לה גובה הכל. ע"כ נמצא בקונטריס של אבי העזרי בכתב יד הר' יחיאל בר קלונימוס ז"ל.
